שימוש בצמחי מרפא

מאז ומעולם השתמשו בני האדם בצמחים הסובבים אותם למטרות ריפוי. עם הזמן והשינויים באופני המחיה והטכנולוגיה, הולכים ומתמעטים האנשים הבקיאים בזיהוי הצמחים בשטח וביכולות ההתאמה שלהם למטרות הריפוי השונות. כיום מגדלים את רוב צמחי המרפא בחוות חקלאיות מיוחדות לשם כך, ממש כשם שמגדלים גידולים שונים למאכל ברחבי העולם.
היכולת לדמות אקלים רלוונטי לצמחים שונים על מנת לתת להם את תנאי הגידול המיטביים עבורם התפתחה מאוד בשנים האחרונות, אולם יחד עם זאת ישנה חשיבות מיוחדת לשימוש בצמחי מרפא מקומיים ובידע המועבר באופן מסורתי לעיתים אף יותר משימוש בזן מסוים שנבדק מחקרית בארץ רחוקה, יובש ושונע עד אלינו. דוגמא בולטת היא צמחי התבלין המוכרים ממשפחת השפתניים הנפוצים מאוד בצמחיית הבר של ארץ ישראל ומהווים את צמחי הבתה העיקריים. ניתן להשיג אותם בכל משתלה ולגדלם בבית. המוכרים ביותר הם אזוב מצוי, מרווה משולשת, מליסה רפואית, זוטה לבנה ועוד.
במידה ובחרתם ללקט צמח כלשהו למטרות ריפוי חשוב מאוד להיות בטוחים בזיהוי שלו, להקפיד על זמן האיסוף האופטימלי שבו הרכיבים הפעילים נמצאים בשיאם (לכל צמח מועד אחר), ולהימנע מקטיף צמחים הגדלים בצידי דרכים וכבישים, שם הם חשופים לזיהומים. כדאי לשים לב גם לצמחי בר הגדלים בקרבת שדות מעובדים שגם כן עלולים להיות חשופים לחומרי הדברה ורעלנים שונים.

אופן המיצוי

ניתן למצות את הצמחים באופנים רבים ומגוונים כאשר הבחירה תעשה לפי תכונות הצמח, הפעילות הרצויה ונוחות השימוש. כלל האצבע אומר שכל מיצוי הוא מיצוי משטח הפנים של הצמח, ולכן ככל שהצמח יהיה כתוש או מרוסק כך יהיה המיצוי יעיל יותר.
המיצוי השימושי והנפוץ ביותר הוא מיצוי במים, והוא אפשרי בשלוש שיטות – חליטה, מרתח או השריה, והמינון המקובל הוא 2-3 כוסות ליום.
במיצוי במים ניתן להשתמש הן בצמח טרי והן בצמח מיובש.
מטרת הייבוש היא להפחית את הלחות הטבעית הקיימת בצמח על מנת לשמר את החומרים הפעילים ולמנוע עיפוש של השמן או הטינקטורה שנרצה להכין ממנו. יש להימנע מייבוש יתר או מייבוש בתנאים לא נכונים.

במידה ובחרתם לייבש לבד עשו זאת כך:

ייבשו את הצמחים באופן הדרגתי (עד שישה ימים), במקום מוצל, מאוורר ובטמפרטורה שבין 20-32 מעלות צלזיוס. מומלץ להניח את הצמחים בשכבה דקה על גבי נייר או רשת ניילון מתוחה על מסגרת, ולכסות בבד דק ונושם על מנת להגן מפני מזיקים ואבק, וכן להפוך אותם מדי פעם.
חליטה – יציקת מים רותחים על צמח כתוש, באופן הדומה להכנת תה
הבחירה בחליטה מתאימה למיצוי החלקים העדינים של הצמח כמו למשל עלים ופרחים.
לדוגמא: עלי פטרולזיליה, רוזמרין, אכילאה אלף העלים
אופן ההכנה: 1-2 כפיות צמח יבש לכוס. משרים את החליטה בכלי מכוסה ל 10-15 דק’ ושותים. ניתן להכין בבת אחת כמות ליום שלם ולשמור במקרר, אולם יש להכין חליטה טריה מדי יום.
מרתח – מיצוי החומרים הפעילים על ידי הרתחה. שיטה זו מתאימה לחלקים עבים יותר של הצמח למשל קליפות גזע, שורשים, גבעולים וזרעים. גם בשיטה זו יש להכין מרתח טרי מדי יום.
לדוגמא: קינמון, שורש אנג’ליק
אופן ההכנה: 1-2 כפיות לכוס. שמים בסיר את הכמות היומית, מוסיפים מים קרים ומכסים. לאחר הרתיחה משאירים מכוסה על אש קטנה במשך 5-30 דקות, ומסננים דרך בד נקי. כדאי להשתמש במי ברז קרים ולתת להם לרתוח יחד עם הצמח, באופן זה הצמח משחרר את החומרים בעדינות והם אינם נהרסים או מתאדים.
השריה – מיצוי של הצמח הכתוש על ידי השריה במים בטמפרטורת החדר.
צורת מיצוי זו מתאימה לצמחים שמשחררים חומרים רעילים בחום, ואנו רוצים להפיק מהם רק את החומרים הפעילים הרלוונטיים לנו. כמו כן שיטה זו מתאימה לצמחים מוצילגניים  כאשר אנו רוצים להשתמש בחומר הרירי שהם מפרישים.
לדוגמא: נטופית רפואית, מיני בוצין, לחך איזמלני.
אופן ההכנה: 8-10 גר’ צמח בליטר מים בטמפרטורת החדר למשך 8-12 שעות, מערבבים מדי פעם.

מאמרים נוספים

מוצרים קשורים

  • ממלא מקום

    פנגל

    דורג 0 מתוך 5
    65.00 הוספה לסל
  • ממלא מקום

    שמן מדיטציה

    דורג 0 מתוך 5
    136.00 הוספה לסל
  • היגייניק סקאלפ

    דורג 0 מתוך 5
    70.00 הוספה לסל
  • ספקטרום

    דורג 0 מתוך 5
    62.00 הוספה לסל

לא בטוחים איזה מוצר הכי מתאים לכם?

השאירו פרטים לייעוץ חינם